פסק הדין עוסק במנהל מטבח ברשת מסעדות גדולה, שתבע את המעסיק בגין זכויות הקשורות ביחסי עבודה וסיומם ובכללם גמול עבודה בשעות נוספות. פסק הדין דן בערעור לגבי קביעת בין הדין האזורי לעבודה, כי המעסיקה תדרש לשלם לעובד גמול עבודה בשעות נוספות בהתאם לחזקה הקבועה בסעיף 26ב לחוק הגנת השכר.
העובד טען בבית הדין האזורי כי הוא עבד שבעה ימים בשבוע, במתכונת עבודה ממוצעת של 300 שעות בחודש, מבלי שיצא להפסקות, וכי דוחות הנוכחות שהוגשו לתיק אינם משקפים את מלוא עבודתו ונערכו בדיעבד על ידי המעסיקה.
המעסיקה מנגד, טענה כי המשיב כלל לא עבד בהיקף הנטען על ידו, וכי הוא קיבל תשלום מלא עבור השעות הנוספות שעבד וזאת כתוספת גלובלית. עוד טענה המעסיקה כי בכל מקרה הדוחות כפי שהם אינם משקפים את שעות העבודה, שכן העובד הזין למערכת הנוכחות באופן ידני את הכניסות והיציאות באופן שאינו משקף נכונה את שעות עבודתו בפועל.
בית הדין האזורי קבע כי לא ניתן להסתמך על דוחות הנוכחות של העובד, כיוון שאיכון הטלפון הנייד שלו הצביע על מועדים שונים שבהם כלל לא נכח בעבודה בשעות בהן דיווח נוכחות. על כן, פסק למשיב גמול בגין עבור עבודה בשעות נוספות בהתאם לחזקה, ממנו קוזזה התוספת הגלובלית ששולמה לו בגין עבודת שעות נוספות.
שני הצדדים ערערו על כך שלא ניתן היה להפעיל את החזקה. מדובר על חזקה שמטילה את נטל ההוכחה על המעסיק, כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העובדה השנוית במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה. כמו כן, סעיף 26(ב) לחוק קובע כי על אף האמור, היתה התובענה לתשלום שכר עבודה בעד גמול שעות נוספות, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כאמור, רק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות.
כלומר היה והעובד טוען לשעות נוספות מעבר לכך, נטל ההוכחה כי ביצע אותן בפועל מוטל עליו.
בין הצדדים התגלעה מחלוקת האם נסיבות העניין מצדיקות קביעה, כי אין להסתמך על החזקה, כאשר נקבע כממצא עובדתי שעובד סיכל את תכליתם של דוחות אלה, כטענת המערערת, או שמא היה על המערערת לעקוב בזמן אמת אחר דיווחי העובד, כטענת המשיב.
בית הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור, והסתמך על חוות דעת של סמנכ"ל התפעול כי היקף המשרה המצופה ממנהל מטבח, בהתאם לניסיונה של הרשת, עומד על כ-230-260 שעות חודשיות, וכך גם היה הסיכום עם התובע. הערכה זו תואמת גם את החזקה לפיה גבול אחריות המעסיק הינה עד לכ-60 שעות נוספות חודשיות. ואכן, הגמול הגלובלי ששולם בפועל למשיב עלה מלכתחילה בקנה אחד עם מכסת השעות המוערכת על ידי המעסיקה.
בית הדין הארצי ציין בפסק דינו כי דחיית ערעורו של העובד נועדה גם למנוע תמריץ מעובדים "לנסות את מזלם" ולבצע מניפולציות בדוחות הנוכחות, במטרה לטעון לשעות עבודה מנופחות. עם זאת, ראוי לציין כי בכל זאת לא ביטל בין הדין את החזקה לפיה על המעסיק לשלם לעבוד גמול בעד 60 שעות נוספות. אי לכך, במידה והמעסיק חושד כי עובד עורך מניפולציות בדיווח הנוכחות, עליו לטפל בזאת בזמן אמת מול העובד, שכן אחרת יכול להיות חשוף לתשלום שעות נוספות בהתאם לחזקה.
ע"ע (ארצי) 39574-10-24 בר-בורגר ראשון בע"מ – אברהם חליבה
