המעסיק סבור בדרך כלל ובשוגג כי העובדה כי מדובר בבעל מקצוע אשר מומחה בתחומו ומציע לתת שירותי הפקת תלושי שכר בנוסף לשירותים הנוספים שמעניק לו, כי תלוש השכר מציג את כל הנדרש על פי דין. בנוסף לכך, מעסיקים רבים סבורים שמשולמים לעובד כל הכספים המגיעים לו על פי דין, באופן שלא יעמיד את המעסיק בסיכון עתידי.
לעיתים, רואה החשבון לא מעדכנים את לקוחותיהם ולא מסבירים להם כי עליהם לקבל ייעוץ משפטי בדיני עבודה, על מנת ליישם את הנדרש על פי דיני העבודה, ולבצע פעולות רבות מעבר לרישום בתלוש, על מנת לבצע ולקיים את הוראות חוקי העבודה, צווי הרחבה, הסכמים קיבוציים וכו', כך לדוגמה מסירת הודעה על תנאי העסקה, ביצוע ביטוח פנסיוני, דיווח על תאונת עבודה וכו'.
התוצאה כאשר מתגלה הפרה או שעובד תובע מהמעסיק את הזכויות שמגיעות לו היא שמעסיק עשוי להפנות אצבע מאשימה כלפי המומחים בתחום החשבונאות, המיסוי ו/או הנהלת החשבונות, על כך שלא מסרו לו כי אין להם הכישורים למתן ייעוץ ותמיכה בדיני עבודה באופן כללי ובתחום עיסוקו בפרט. אי הפניית המעסיק לייעוץ בתחום דיני העבודה יש בה משום עוולה של המומחה, העלולה לחייבו בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו למעסיק. המלצתנו היא בחוזה ההתקשרות מול הלקוח להפקת תלושי שכר להגדיר באופן ברור את אחריותו של רואה החשבון על מנת למנוע מחלוקות מול הלקוח.
על תפקידו של רואה חשבון והיקף אחריותו כולל כלפי צדדים שלישיים, נאמר בעניין ארנסט יפת[1]:
"אין לצמצם את תפקיד רואה החשבון למי שבודק מכנית אסמכתאות ועושה חשבונות אריתמטיים. אין להתייחס אליו כאל מחבר ומחסר פרופסיונלי. תפקידו המרכזי לוודא שאין נעשות טעויות אם אלה נובעות מחשבון, או ממעשים או מחדלים כלשהם, או גם כמובן ממעשי כזב. כדי לבצע את תפקידו זה עליו לגשת למלאכה עם מחשבה חקרנית, לא דווקא חשדנית, אם יתקל בשאלה משפטית תוך ביצוע הביקורת אזי חייב הוא לחקור אותה ולהיכנס לנבכיה ואם יש צורך אף לפסול את הפעולה… היקף אחריותו של רואה חשבון הורחב אף במובן זה שהוא חל לא רק על לקוחותיו, מכוח החוזה הקיים ביניהם, אלא גם בנוגע לצדדים שלישיים מכוח דיני נזיקין… חובתם של מגישי הדוחות הכספיים מופנית כלפי כל המשקיעים המסתמכים על אותם דוחות".
לעניין זה יפים דבריה של כבוד שופטת הדס הרמן בעניין רו"ח רשטיק, בו הורשע רו"ח רשטיק[2]:
"העבירות בהן הורשע הנאשם (רו"ח רשטיק) אינן "טכניות", כפי שמבקש ב"כ הנאשם לראותן. מדובר במי שתפקידו הוא עריכת דוחות על פי הקבוע בחוק והוא אינו יכול לפטור את עצמו בטענה כי קיבל מאחרים או מהנאשמים מידע ופעל על פיו. אין ספק כי מי שמקצועו ראיית חשבון נושא על כתפיו מעמסה כבדה. מי שמקבל מהמדינה תואר זה חייב בחובת הבדיקה של לפני ולפנים, חייב בניתוח העסקאות, בחינתן, קביעת מסקנות שלו לגביהן ואל לו לאמץ באופן עיוור חוות דעת שנערכה על ידי אחר. הדוח המוגש על ידו חייב להיערך לאחר בחינת המידע שהגיע לידיו כך שהדוח ישקף באופן בהיר ואמין את הדרישות המתחייבות מעריכתו……".
לסיכום אנו למדים כי לרואה החשבון ישנה אחריות אזרחית כלפי המעסיק לטעויות שלו בתלושי השכר שהוא מפיק, בשונה ממידע שגוי שהגיע מהמעסיק. יודגש, כי לרואה החשבון אין אחריות על נתונים אלו.
[1] ע"פ 2910/94 ארנסט יפת נ' מ"י, פ"ד נ(2) 221, 446-445
[2] תפ (ת"א) 3506/06 מדינת ישראל נ' אנדלמן זוהר
המאמר נלקח מהספר חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה – בודק שכר מוסמך – מהדורת 2023
